אנחנו שואפים ללמד ילדים להבדיל בין מותר לאסור ובין טוב לרע, בין ניצול לבין קשר מיטיב והדדי. בהדרגה אנו מסייעים להם לפתח יכולת אמפתית, לזהות ולהבין את רגשותיו של האחר ולדעת כי הרגשות של האחר פעמים רבות שונות משלי. האם המפגש עם חיה שמובלת למקום בעל כורכה, נמצא בהלימה לערכים שאנחנו שואפים אליהם?

חוג חיות אינו חושף ילדים לחיות כמו שהן בטבע אלא לחיות המובאות כתצוגה ולרשות האדם. במפגש עם חיה שהובאה בכלוב לגן, אנו חוטאים למטרה התפתחותית יסודית בנוגע ללמידת הגבולות של שימוש באחר לתועלתי. כיצד יפתח הילד את היכולת להבחין בין טוב לרע כאשר אנו מבקשים ממנו לרצות בטובתם של ילדים אחרים אך לא בטובתם של בעלי-חיים?

לעיתים אנחנו מתבלבלים וחושבים שילד הוא אמפתי כאשר הוא מרים ארנבון ועוטף אותו בחיבוק אוהב. אבל בעצם ייתכן כי במצב זה הילד נהנה, מספק את הצורך שלו לחיבוק ולמגע ללא הבחנה בכך שהארנבון נשאר בידיו כי הוא קפא מפחד.

במפגשים כאלו אנו מלמדים מסרים סותרים: מצד אחד ‘גופי הוא ברשותי’ עם הרבה כבוד למרחב אישי ומצד שני במפגש עם בעל-חיים באים ולוקחים, מקבלים מן המוכן מישהו שנמצא במערכת יחסים בעל כורכו. ככל שנאפשר לילד להשתמש בגופו של אחר הוא ילמד שזה לגיטימי לעשות זאת לאחרים ולגיטימי שאחרים יעשו זאת לו.

לסיכום, אנו בטוחות כי כולנו רוצים ללמד את הילדים כבוד ורגישות לאחר, אך אין שום דבר חינוכי בללטף חיה כלואה שאין לה לאן ללכת, אין כאן למידה של חמלה או ראיית האחר. כדי שילדים יפיקו ממפגש עם בעל-חיים ותתפתח אצלם יכולת לראיית האחר, הם צריכים לפגוש בעלי-חיים שיש להם אפשרות לבחור איפה להיות, עם מי להיות ומה לעשות. כלומר, לפגוש בעלי-חיים שאכן מעוניינים בקשר איתם ולא עושים זאת בשל העדר אפשרויות אחרות. ראשית, הטבע ובעלי החיים שבו עומדים לרשותכם. כך, בעלי חיים בסביבת המחיה הטבעית שלכם, מבלי להפריע להם יהיה המפגש האידאלי. אם מפגש זה לא מתאפשר, כיום כבר ניתן להפגיש ילדים ילדים פוגשים עם בעלי -החיים בבית הבטוח שלהם וזוכים לראות חיות שמחות, רצות, משתוללות, משחקות עם חיות אחרות לדוגמא: בביקורים בחוות הצלה חינוכיות .

ושלישית, אם רוצים מפגש עם בעלי-חיים במוסד החינוכי, ניתן להפגיש את הילדים עם בעלי-חיים שנהנים ונתרמים מהקשר עם הילדים כגון כלבים. זאת, בתנאי שהכלב מקבל מענה מלא לצרכיו, בין היתר הבחירה החופשית האם לקחת חלק במפגש או לא, מתוך היכרות מעמיקה של איש החינוך/ הטיפול איתו, הכשרה מקצועית וכמובן טיפול וטרינרי שוטף.

מקוות שתראו במכתב זה הזדמנות לעצור ולחשוב מחדש על המפגש בין אנשים לבעלי-חיים. לחשוב מה באמת הילדים לומדים בחוג חיות ומדוע כדאי להימנע מפעילות זו. 

ניתן להוריד מכתב זה ולשלוח אותו למנהלות בתי ספר וגנים:

להורדה בשפה העברית: לחצו כאן

להורדה בערבית: לחצו כאן 

להורדה באנגלית: לחצו כאן 

בברכה,

גל חכים אשר, פסיכולוגית חינוכית מומחית, ראש התוכנית לטיפול רגשי בנוכחות בעלי חיים, המכללה האקדמית אורנים, ומנהלת שותפה במכון “אדם וחיה”.

ד”ר נועם רודיך: מטפלת רגשית מומחית בשיתוף בעלי-חיים בנוער ובנשים נפגעות טראומה, מנהלת המרכז לשיקום הדדי פעמוני רוח (ע”ר), מנהלת-שותפה בפורום אנשי טיפול בטראומה מינית, ד”ר למדעי הרפואה.